אידיאליזם בפעולה: איך להפוך טכנולוגיה אזרחית פתוחה לבת־קיימא

Yuting Jiang 22 בספטמבר 2026

טכנולוגיה אזרחית בקוד פתוח יוצרת ערך לציבור, אבל לצוותים רבים שמפתחים אותה קשה להמשיך לתחזק אותה. ב־22 בספטמבר 2026 העלינו את הבעיה הזאת בשיחה של קהילת Metagov, יחד עם Jean-Lou Fourquet מ־Lyfe Catalyst.

הבאנו לשיחה שתי נקודות מבט: של מי שמפתחים את הכלים ושל מי שמשתמשים בהם בשטח. Agora Citizen Network היא פלטפורמת דיון בקוד פתוח, שעוזרת לקבוצות לעבור ממחלוקת להחלטה משותפת. Lyfe Catalyst מעצבת תהליכי דיון עבור מוסדות ציבוריים וחברות. הנה מה ששיתפנו, הכיוונים שאנחנו מאמינים בהם והשאלות שעוד לא פתרנו.

לצפייה בהקלטה המלאה ב־YouTube

שני מסעות, נקודת מפגש אחת

Agora לא התחילה כטכנולוגיה אזרחית. היא החלה כפורום אנונימי בבית ספר בצרפת. באמצעות הוכחות אפס ידע, תלמידים יכלו להוכיח שהם שייכים לבית הספר בלי לחשוף מי הם. הדבר אפשר להם לדבר בבטחה על שכר, חוויות ממקום העבודה, השתלבות ואי־שביעות רצון מחיי בית הספר.

הניסוי גם הראה לנו את המגבלות של פורום רגיל. שרשור על השאלה אם תלמידים מתחרטים שנרשמו לבית הספר הפך במהירות למתוח. שקלנו להשתמש במודל שפה שיזהיר אנשים כשהם נשמעים תוקפניים, ואז ויתרנו על הרעיון: המשתתפים היו מרגישים, בצדק, שמפקחים עליהם. ההיכרות עם Polis ועם השימוש בו ברחבי העולם הראתה לנו דרך טובה יותר: למפות דפוסי הצבעה, לחשוף קבוצות דעה ולזהות היגדים שמגשרים על הפערים. כך נולדה Agora, במעבר מרשת חברתית לרשת אזרחית.

Jean-Lou הגיע מכיוון אחר. דרך עבודתו בהנגשת מידע על משבר האקלים ועם Tournesol, הוא הגיע למסקנה שהבעיה אינה מחסור במידע. מערכות המלצה קובעות איזה תוכן מקבל יותר חשיפה, ונוטות להעדיף תוכן שמעורר רגשות ומגביר קיטוב. מה שחסר לקבוצות הוא תיאום. התובנה הזאת הובילה אותו להקים את Lyfe Catalyst עם שותפיו.

כאן הצטלבו דרכינו: מפתחת שמחפשת שותפים, לא רק לקוחות, ומנחה שמשוכנע שכל ארגון זקוק לכלים כאלה.

איך מוצאים יחד את ההתאמה בין המוצר לשוק?

בשיחה ב־Agora, המשתתפים מגיבים להיגדים קצרים בבחירה בין ״מסכים/ה״, ״לא בטוח/ה״ ו״לא מסכים/ה״, ומוסיפים היגדים משלהם. המנחים מכינים כמה היגדי פתיחה כדי שאיש לא יצטרך להתחיל מדף ריק. לאחר מכן Agora מציגה את קבוצות הדעה שמשקפות בצורה הטובה ביותר את דפוסי ההצבעה בשיחה, לצד סיכום שנוצר בעזרת בינה מלאכותית ומתאר את המאפיינים של כל קבוצה. לעיתים קרובות, התוצאה המועילה ביותר היא ההיגדים שכל הקבוצות תומכות בהם למרות ההבדלים: מכנה משותף שממנו הקהילה יכולה להתקדם.

השימוש בכלי בשטח לימד אותנו מה חסר.

כאשר Jean-Lou ומנחים נוספים השתמשו ב־Agora, עלתה שאלה טבעית: אחרי שקבוצה מגיעה להסכמה, מה השלב הבא?

מצב תעדוף הוא התשובה שלנו: המשתתפים משווים בין אפשרויות בקבוצות קטנות, ו־Agora מפיקה דירוג משותף. מצב שיחה מראה על מה הקבוצה מסכימה; מצב תעדוף מראה מה הכי חשוב לה עכשיו. בכתבה האם 30 אנשים יכולים להסכים על כללי בינה מלאכותית ביום אחד? מתוארת סדנה שערכנו עם Jean-Lou, ובה צוות של סטארטאפ ניסח יחד אמנת שימוש בבינה מלאכותית וקבע סדר עדיפויות לעקרונות שבה.

כל שימוש בשטח עזר לנו לעצב את המוצר, וכל יכולת חדשה שירתה את כלל המנחים, לא רק את הלקוח שביקש אותה.

למכור לחברות, לממן את נחלת הכלל

Lyfe Catalyst בוחנת תשובה אפשרית לפער במימון. כלי הדיון והתהליכים שנבנו עבור המגזר הציבורי מועילים גם לחברות, שיכולות לשלם עבורם. Lyfe Catalyst מוכרת שירותי הנחיה וייעוץ לארגונים ומעבירה 10% מההכנסות הרלוונטיות למיזמי הקוד הפתוח שעל הכלים שלהם היא נשענת. את האחוז מחשבים מתוך ההכנסות לאחר ניכוי ההוצאות הישירות של הפרויקט ולפני ניכוי השכר. בשנה הראשונה המימון מיועד ל־Tournesol ול־Agora, ובהמשך אפשר יהיה לצרף מיזמים נוספים.

זו אינה התשובה היחידה. זהו ניסיון להזרים ערך מארגונים שיכולים לשלם על חדשנות דמוקרטית אל הקהילות שבונות את התשתית המשותפת שבבסיסה.

אצלנו יש הבדל בין לקוחות לשותפים. לקוח מתעניין בכלי. שותף מאמין בצוות, מביא צרכים מהשטח ועוזר למוצר להתפתח. למיזם צעיר של טכנולוגיה אזרחית, כמה שותפויות קרובות שוות יותר מהרבה קשרים מסחריים בין ספק ללקוח. שוק כלי הדיון ממשיך להשתנות, והעבודה הצמודה עם מנחים עוזרת לנו להבין מה קבוצות יצטרכו בהמשך.

פתיחות, יכולת פעולה הדדית וקיימות: אפשר לשלב את שלושתן?

קוד פתוח לבדו לא יוצר מערכת של כלים שמחוברים זה לזה. התקנות נפרדות של אותו כלי יכולות להישאר מבודדות, וכך קהילות שעוסקות בסוגיות דומות לא זוכות ללמוד זו מזו. האסטרטגיה שלנו נשענת על שני דברים.

  • שותפויות. במקום לפתח בעצמנו כל יכולת, אנחנו עובדים עם מנחים שמתכננים ומובילים את התהליך ועם מפתחים שהכלים שלהם משלימים את שלנו.
  • יכולת פעולה הדדית. הצענו את Decentralized Deliberation Stack (DDS) כדי לאפשר לכלי דיון לעבוד יחד ברמת הפרוטוקול. כיום זו קבוצת קהילה של W3C, הפתוחה גם לגישות אחרות.

יש כאן מתח אמיתי. פתיחות ויכולת פעולה הדדית מפחיתות את עלויות הפיתוח למפתחים, אבל גם מוזילות ללקוחות את המעבר לכלי אחר. קל יותר לעבור מ־Agora לכלי אחר מאשר לעזוב פלטפורמה סגורה. עוד לא פתרנו את המתח הזה. אנחנו מאמינים ש־אמון הוא סיבה טובה יותר להישאר מכבילה לספק.

מה הקהילה הוסיפה

אחרי המצגת, קבוצות הדיון עסקו בשני חסמים מעשיים: הפיכת השתתפות לפעולה מוסדית, והפיכת טכנולוגיה אזרחית למשהו שאנשים באמת רוצים להשתמש בו.

בנוגע לתמיכה מוסדית, המשתתפים הציעו:

  • לערב גורמים בשירות הציבורי כבר בתחילת הדרך, באמצעות הדגמות מצומצמות שלא כרוכות בסיכון משמעותי;
  • למצוא תומכים ממפלגות שונות;
  • לעבוד לא רק עם נבחרי ציבור, אלא גם עם גורמי ביצוע, איגודים מקצועיים ומי שמנסחים תבניות מדיניות;
  • להתחיל מתקצוב משתף, משום שהוא קשור להקצאה ממשית של כסף.

מקבלי החלטות צריכים גם להשתכנע שהתהליך לגיטימי ובר־ניהול. בסביבות מקוטבות או מושפעות מעימות, אמון, אבטחה ונגישות יכולים להיות חשובים לא פחות מהיכולות של הפלטפורמה.

בנוגע לאימוץ, Jean-Lou הצביע על חוויית השימוש בנייד של Agora ועל הסקרנות שמעוררים סיכומי קבוצות דעה שנוצרו בעזרת בינה מלאכותית. לדעתנו, טכנולוגיה אזרחית אינה יכולה להתייחס לעיצוב כאל קישוט. כלים למשתתפים חייבים להיות מושכים לפחות כמו יישומים מסחריים. ניתוח מתקדם יכול להישאר בידי המנחים, בעוד שחוויית המשתתף נשארת פשוטה, חברתית ומזמינה.

עדיין לא פתרנו את זה

סיימנו את השיחה בשתי שאלות שעדיין אין לנו תשובות עליהן:

  1. פתיחות משרתת את הציבור, אבל מי שגורף את הערך יכול להיות גורם פרטי. איך מונעים מצב שבו מי שמצליח להציע את הכלים הפתוחים בחבילה המושכת ביותר גורף לעצמו את כל הערך שהם יוצרים?
  2. כיצד הערך צריך לחזור לאנשים שבונים את נחלת הכלל?

מודל החלוקה מחדש של Lyfe Catalyst, גישת השותפויות שלנו ו־DDS הם תשובות חלקיות. אף אחת מהן אינה מספיקה לבדה. אם אתם מנחים תהליכי דיון, מממנים תשתית דמוקרטית או בונים כלים משלימים, נשמח ללמוד על הגישה שלכם ולבדוק אם נוכל לענות על השאלות האלה יחד.

נסו את Agora · צפו בשיחה · Lyfe Catalyst